רכב הפנאי החשמלי של יגואר
כבר כאן (מבחן בקרוב), זה של אודי יימסר כבר ברבעון הראשון של השנה הבאה (ה
שיווק החל); לראשון טווח מוצהר של 470 ק"מ, לשני 400 ק"מ. רנו זואי, המשווקת מזה זמן, זכתה ל
גרסה משופרת עם טווח נסיעה של כ-300 ק"מ וגם מנוע חזק יותר — ולהפחתת מחיר משמעות (מבחן בגיליון זה; נתוני הטווחים, לפי תקן WLTP). בארץ קטנה כשלנו, טווחי נסיעה אלה מספיקים, מה גם שלדגמים הגדולים אפשרות מצוינת להטענה מהירה.
אנחנו בדרך לכניסתן של המכוניות החשמלית לחיינו. בשימוש יום־יומי, אין כל בעיה, מכיוון שהדגמים החדשים מכסים בטעיעה אחת נסועה ממוצעת של מספר ימים, אפילו שבוע שלם והגדולים גם יותר; בישראל, ממוצע הנסועה היומי לרכב נוסעים הוא כ־45 ק"מ. בעיית הטווח אמורה להיפתר גם עם התקנת נקודות טעינה בחניונים ציבוריים, באתרי תעשייה והייטק ובאזורי מסחר; האוטו נטען כשהוא חונה.
גם מחוץ לערים יש צורך בפריסת רשת של נקודות הטענה, כאשר המבחן האמיתי הוא מתן אפשרות לאנשים להגיע לאילת בלי בעיה. זה קצת משעשע, כי בינינו, כמה מהקוראים אותי עכשיו נסעו לאילת במכוניותיהם בשנה החולפת, או בשנתיים, אולי שלוש האחרונות? רבים לא הגיעו לשם במכונית אפילו פעם אחת בעשור האחרון. ובכל זאת, כדי שמר ישראלי יקנה רכב חשמלי בארצנו, הוא חייב לדעת שהוא מסוגל להגיע לאילת (אפילו אם זה יכלול עצירה של חצי שעה להטענה בדרך).
צריך להבין שמכוניות חשמליות לא ימנעו לחלוטין את הזיהום, מכיוון שהחשמל הנוצר עבורן בתחנות הכוח אינו מבוסס, למשל, על אנרגיית השמש. אבל הן יקטינו אותו מאוד: בערים, שם בעיית הזיהום חריפה במיוחד — בגלל מבנה העיר ואופן השימוש ברכב — מדובר בשינוי משמעתי ביותר; תחנות הכוח נמצאות מחוץ לערים, מזהמות במצטבר הרבה פחות, וככל שיגדל השימוש בגז טבעי, כך רמת הזיהום תרד עוד יותר.
לכן הממשלה פועלת להקמת רשת של נקודות טעינה, ומשרד האנרגיה הוציא קול קורא להתקנתן על־ידי חברות מתמחות. וחשוב שהממשלה תדאג שתחנות החשמל תהיינה מוכנות לעלייה בביקושים לחשמל בכלל, לשעות צריכת־שיא בפרט.
ובכן, לא רק המכונית החשמלית בישראל, אלא גם נקודת הטעינה עבורה. סנונית ראשונה של עמדת טעינה מהירה כבר קיימת. מדובר ב
עמדת טעינה מהירה שפתחה חברת ג'ינרג'י בקניון M הדרך (ליד מחלף בית ינאי). העמדה מסוגלת לטפל בשתי מכוניות בו־זמנית ולהטעינן ל־80% מקיבולת הסוללות תוך כעשרים דקות בלבד (לפי הדגם ומצב הסוללה). ג'ינרג'י מתקינה גם עמדות ביתיות להטענה מהירה, ומבטיחה שתוך חצי שנה היא תקים 15 עמדות מהירות המיועדות לשש מכוניות בו זמנית ברחבי הארץ — ממטולה ועד אילת.
ברור שלמספר רב של מכוניות זה לא מספיק, ולכן מי שעומד לרכוש כבר עכשיו מכונית חשמלית, תהיה מגבלה מסוימת לתנועה מלאה ברחבי ישראל. עם זאת, אם טווח הנסיעה בפועל יהיה גבוה — מעל 300 ק"מ — וג'ינרג'י תעמוד בהבטחתה לגבי מחצית השנה הקרובה, הרי שפריצת הדרך ממש מעבר לפינה.
למרות שאני, כמו שאומרים אצלנו, "חולה הגה" ובאנגליה נקרא "פטרול הד" (ראש בנזין) ולא אלקטריק הד (ראש חשמלי), אני כבר מת להגיע לאילת עם רכב חשמלי ממוזג אוויר. כן, דווקא לאילת ☺.
_________________________________
במהלך החודש הקודם ביליתי זמן לא מועט במרוקו, ואהבתי אותה מאוד. זו ארץ שהיא ואנשיה נטועים עמוק באדמתם, לכן, אגב, לא פלא שאלו בעיקר הישראלים יוצאי מרוקו שמדברים על "טיול שורשים"; כמה ישראלים שהוריהם באו מפולין משתמשים בביטוי זה?
אבל זו לא רק האדמה. אנשיה של מרוקו חביבים, נופיה מדהימים והמזון שבה טעים לחך (ותתפלאו, הוא בכלל לא חריף כפי שחלקכם בוודאי חשב). בניגוד לאמונה שהשתרשה כאן, ניתן גם ניתן לנוע בה בכיף ללא טיול מאורגן עם מדריך ישראלי, אבל על כך אספר אולי בכתבה אחרת.
כאן ברשותכם, אדבר על הכבישים. העיר הגדולה היחידה בה שהיתי הייתה מרקש. עיר עם מערכת כבישים טובה ומודרנית, בכל הרחובות המרכזיים איכות סלילה מצוינת, הרבה כיכרות גדולות מווסתות את התנועה, ושילוט טוב ובמספר שפות מכווין אותה. והעיקר, לא צפוף בכבישים, כיף שבכמותו לא פגשתי מזמן. סיפרו לי שבקזבלנקה, הכרך הגדול במדינה, צפוף ביותר, אבל לא הייתי שם כדי לחוות ולספר.
את הכביש המרכזי שיוצא ממרקש וחוצה את הרי האטלס יש לחלק לשניים; החלק העולה ממרקש למעבר ההרים בגובה של כשלושת אלפים מטר — ואת החלק שיורד ממעבר ההרים. זה שעולה, מפותל, צר ומשובש בחלק הראשון — ועובר בנייה מסיבית בחלקו השני. נסיעה דרך חלק זה מרתקת — דרכים נפרצות בתוך ההר, גשרים ומעברי מים נבנים, כבישים נסללים. התנועה זורמת דרך הכבישים הנבנים בקלות יחסית — אם כי במספר מקומות יש מחסומים הנסגרים זמנית בעת שהעבודה מעליהם גורמת לנפילת סלעים, או כדי לאפשר תנועה חד־סטרית לחלופין. אחרי מעבר ההרים הושלמו כמעט העבודות, ומוצאים שם כביש מודרני וסלול היטב.
בכפרי הבֶּרְבֶּרִים יש יותר שבילי עפר מאשר כבישי אספלט, ומרבית המוניות שם, בכל זאת, הן "גט דנקי" או בֶּרְבֶּר־טקסי בעגה המקומית, והנחמדות של התושבים והניקיון פשוט מעוררים קנאה.
אני לא יודע לגביכם, אבל אני כבר מתכנן עוד טיול שורשים — וברור שלמרוקו. ותסלח לי אמי ז"ל שנולדה בפולין, אבל הייתה רחוקה מלהיות "פולניה" — כמרחק בין לודז' למרקש.
[email protected] 
